תקציר לטיפול בציוד אלקטרוני וסוללות 2012 – נכתב ונערך על ידי אקוקל – תאגיד המיחזור לפסולת אלקטרונית לאיסוף ותמיכה בחברות החייבות. החוק אשר יכנס לתוקפו ב 2012 צפוי לכפות על יצרנים, משווקים, ויבואנים של ציוד אלקטרוני באשר הוא חובה לקלוט חזרה למיחזור מלקוחותיהם אמצעים שונים ולעמוד בדרישות חוק מחמירות להיקפי מיחזור מחייבים. על כל יצרן תוטל חובה לקלוט כל פריט אלקטרוני אשר הובא למקום העסק, יצרנים יחיבו למיחזור עודפים, להפחתה במקור ולשימוש חוזר במידת האפשר. יתרה מכך , על כל משווק, מוכר או יבואן תוטל החובה לעמוד במכסות מיחזור מחמירות ולשאת בקנסות כבדים של עד 5000 שח בעבור כל טון אשר לא מוחזר על ידו בכל שנה…
יצרנים, יבואנים, מוכרים ומשווקים של כל ציוד אלקטרוני ביתי או תעשיתי יהיו אחראים להעברת פסולת אלקטרונית למיחזור כחלק מעקרון אחריות היצרן המורחבת (EPR) אשר נקלטה בישראל בחקיקה ראשית מתוך הדרקטיבה האירופאית WEEE. החוק המוצע בארץ מטיל חובה לאיסוף והעברה למיחזור של פסולת אלקטרונית על גופים וחברות שמפיקים רווח ממכירה של ציוד אשר הופך עם הזמן לפסולת אלקטרונית. אלה הם למעשה היבואנים, היצרנים המקומיים והמוכרים של ציוד אלקטרוני בחנויות , במרכזי השיווק ובאינטרנט. התפיסה הרווחת היום והנקלטת בישראל היא “המזהם ימחזר וישא בעלויות”.
מליאת הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע”ב-2012, שהגישה הממשלה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה.
שתי הצעות חוק דומות של הח”כים דב חנין (חד”ש) וניצן הורוביץ (מרצ), היו אמורות לבוא להצבעה בקריאה טרומית ונמשכו מהמליאה. לדברי היוזם, חנין,” עקב טעות בוועדת השרים לענייני חקיקה שגרמה להם להתנגד להצעת החוק של הורוביץ”.
בדברי ההסבר להצעה, נכתב כי ”הפסולת היא תוצר בלתי נמנע של החברה האנושית המודרנית. הגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים וברמת הצריכה תובעים מחיר סביבתי כבד, הנובע מניצול היתר של משאבי הטבע, מפליטת גזי חממה ומהצטברות פסולת של מוצרי הצריכה.
במדינת ישראל מיוצרת בכל שנה פסולת עירונית בכמות של כ-4.8 מיליון טונות. בהתווסף הפסולת התעשייתית ופסולות אחרות, מגיעה כמות הפסולת ל–6.2 מיליון טונות בשנה. כמות הפסולת גדלה בכל שנה בשיעור של כ–3%-5%. נכון לשנת 2009 כל תושב ייצר בכל יום, בממוצע,
הצעת חוק “הפחתת פסולת אלקטרונית ומחזורה” עברה ב 19/2/2012 את ההצבעה הטרומית במליאת הכנסת. את הצעת החוק מקדמים מספר חברי כנסת מקשת רחבה של סיעות (כגון העבודה, הבית הציוני, יהדות התורה, מרץ ועוד), מהן סיעות יריבות ברוב הנושאים. בראש יוזמי הצעת החוק עומד חבר הכנסת ניצן הורוביץ ממרץ.
הצעת החוק באה לטפל בבעיה מחריפה והולכת של זיהום סביבתי הנוצר כתוצאה מהשלכת פסולת אלקטרונית יחד עם האשפה הכללית. אפילו גרוע מכך הוא הגעתו של ציוד אלקטרוני משומש לידי גורמים הפועלים בכל דרך שהיא להפיק ממנו חומרים בעלי ערך כלכלי, זאת ללא כל התחשבות בנזק לסביבה או נזק בריאותי מיידי לשוהים בקרבת מקום.
בישראל, נכון לשנת 2011, מיוצרים כ 100,000 טונות של פסולת אלקטרונית בשנה. אחוז מזערי ממנה עובר הליך מחזור כלשהו. למרות שפסולת אלקטרונית מהווה רק כ 5% מסך הפסולת המוצקה היא אחראית לכ65% מן החומרים המזהמים המשתחררים אל הסביבה.
הצעת חוק הפחתת פסולת אלקטרונית ומחזורה, התשע”א–2010 ,מטרות:חוק זה מטרתו למנוע ולצמצם היווצרות פסולת אלקטרונית, לעודד שימוש חוזר בפסולת האלקטרונית, מחזור מכשירים אלקטרונים ופסולת אלקטרונית וייצור מוצרים אלקטרוניים אשר פגיעתם בסביבה מזערית, והכל לשם הגנה על חיי אדם, בריאותם ואיכות חייהם של בני אדם ולשם הגנה על הסביבה, לרבות משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, למען הציבור ולמען הדורות הבאים ובהתחשב בצורכיהם.
פסולת אלקטרונית (הכוללת למעשה כל פריט ציוד ובו רכיבים חשמליים) מכילה מגוון רחב של חומרים מזהמי סביבה כגון מתכות כבדות, מעכבי בעירה, מיני תרכובות פלסטיות ועוד.
ארגונים ירוקים שונים, ובראשם ארגון גרינפיס (greenpeace) החלו עוד בשנות התשעים להתריע על נזקים לאיכות הסביבה ועל סיכונים בריאותיים הנובעים מטיפול בפסולת אלקטרונית כבכול אשפה מוצקה אחרת. מנתוני דוחות כאלה ניתן היה כבר אז להתרשם שהיקף הבעיה ילך ויצמח לאור קצב ההתפתחות הטכנולוגית ותרבות הצריכה המערבית.מודעות גבוהה לאיכות הסביבה המאפיינת את המדינות המפותחות החברות באיחוד האירופי הניעה כבר עם תחילת שנות האלפיים לתת את הדעת לבעיית הזיהום הסביבתי שמקורו בפסולת אלקטרונית. בשנת 2003 נכנס לתוקפו צו ה weee והפך חלק מספר החוקים האירופי.
מאז שהוצג העיקרון לראשונה הוא מומש בארצות רבות ובאינספור תחומים, בין אלה בנושא פסולת אלקטרונית. כיום מוכר עיקרון ה EPR כמדיניות ציבורית המיועדת להעברת הנטל הכלכלי של טיפול בפסולת מזהמת מכתפי משלמי המיסים אל הגורמים האחראים להימצאותם של פריטי הפסולת המזהמים, כלומר החברות המייצרות אותם.
רגולציה בישראל: אתר המשרד לאיכות הסביבה. הצעת חוק הפחתת פסולת אלקטרונית 2010 . הצעת חוק הפחתת פסולת דיגיטלית . חוק החומרים המסוכנים התשנג 1993 . ישיבת ממשלה 302 28/12/2011 בענין פסולת אלקטרונית. רגולציה בין לאומית:
EPA – סוכנות ההגנה על הסביבה בארהב.
עידכונים מהכנסת לרגולציה בתחום הפסולת אלקטרונית – השיארו בעניינים: שותפים לו, קודם כול, ארגון “אדם טבע ודין”, שזה פרי היוזמה שלו. הוא עשה כאן את עבודת המחקר המקצועית, ואני רוצה להודות להם מעל הדוכן הזה. חברי הכנסת ששותפים לי בהצעה הזאת: משה גפני, זאב בילסקי, איתן כבל, אורית זוארץ, רוברט טיבייב, גדעון עזרא, אילן גילאון ואורי אורבך. כמו שאתם רואים, זה חוצה מפלגות וחוצה מחנות, כי זה באמת דבר שמועיל לחברה הישראלית.
החוק הזה מבוסס בסך הכול על מודל שכבר קיים בעולם; קיים באירופה. הוא בערך מבוסס על הדירקטיבה האירופית, וביסודו מונחת התפיסה – שהיא תפיסה מאוד חשובה בהסתכלות הסביבתית – של מה שנקרא “המזהם משלם”, אבל באופן קצת יותר חכם, זאת אומרת, אחריות יצרן מורחבת של הגורם המזהם.
