פסולת אלקטרונית (הכוללת למעשה כל פריט ציוד ובו רכיבים חשמליים) מכילה מגוון רחב של חומרים מזהמי סביבה כגון מתכות כבדות, מעכבי בעירה, מיני תרכובות פלסטיות ועוד.
ארגונים ירוקים שונים, ובראשם ארגון גרינפיס (greenpeace) החלו עוד בשנות התשעים להתריע על נזקים לאיכות הסביבה ועל סיכונים בריאותיים הנובעים מטיפול בפסולת אלקטרונית כבכול אשפה מוצקה אחרת. מנתוני דוחות כאלה ניתן היה כבר אז להתרשם שהיקף הבעיה ילך ויצמח לאור קצב ההתפתחות הטכנולוגית ותרבות הצריכה המערבית.מודעות גבוהה לאיכות הסביבה המאפיינת את המדינות המפותחות החברות באיחוד האירופי הניעה כבר עם תחילת שנות האלפיים לתת את הדעת לבעיית הזיהום הסביבתי שמקורו בפסולת אלקטרונית. בשנת 2003 נכנס לתוקפו צו ה weee והפך חלק מספר החוקים האירופי.
לכאורה לתרומת ציוד אלקטרוני יתרון כפול. מחד היא מאפשרת למי שידם אינה משגת ליהנות ממכשירים תקינים שאורך חייהם הטבעי עשוי להיות עוד שנים מספר. בנוסף היא מאריכה את זמן השימוש בציוד וממעיטה בכמות הפסולת האלקטרונית המגיעה אל מטמנות האשפה.במאמר זה נסביר מדוע אלה אינם פני הדברים וכיצד תרומת ציוד אלקטרוני, הן בקנה מידה מקומי והן ברמה עולמית, גורמת לנזק אקולוגי.
ישנן דרכים שונות לתרום ציוד אלקטרוני. יש מי שמניחים ציוד כזה ברחוב בהנחה שיהיה מי שישמח לקחתו ולעשות בו שימוש, דרך אחרת היא למוסרו למיני ארגונים הפועלים לחלק את הציוד בקרב אוכלוסיות חלשות. אף אחת מן הדרכים אינה מובילה בסופו של דבר לתוצאות רצויות.
בישראל מיוצרת מדי שנה פסולת אלקטרונית במשקל של כ 100,000 טונות (נכון לשנת 2011) אשר ברובה אינה עוברת תהליכי מיחזור. רמת המודעות לנזקים האקולוגים הכרוכים בטיפול בלתי נאות בפסולת אלקטרונית נמצאת בעליה אולם מעטים מדי מאיתנו מבינים לאשורה את היקף הבעיה.
הכרה כללית עם הרכיבים המזיקים שבה, רכיבים העשויים לחלחל אל הסביבה (בין אם לאדמה, למים או לאוויר), תאפשר קבלת תמונה בהירה יותר באשר לחשיבות שבטיפול מקיף ואחראי באיסוף, פינוי ומחזור פסולת אלקטרונית.במאמר זה נפרט ונרחיב על מיני חומרים מסוכנים הנמצאים בפסולת אלקטרונית.
נכון לשנת 2010 היוותה פסולת אלקטרונית כ 5% מכלל הפסולת המיוצרת בעולם מדי שנה, לפיכך דובר על כ 50 מיליון טונות של אשפה שאם אינה מטופלת באופן אחראי עשויה לגרום לפגיעה משמעותית במשאבי טבע, איכות ותוחלת חיים.
כמות זו גדלה משנה לשנה בקצב גדול יותר משל כמות האשפה הכוללת בעולם. זאת בעיקר כתוצאה מהטמעת השימוש במחשבים וטלפונים ניידים במדינות מתפתחות ומתרבות הצריכה המערבית המעודדת שדרוג תכוף של ציוד אלקטרוני בשלל תחומים.
אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה בכלל והדיגיטאלית בפרט מתקדמות בקצב מסחרר. כך מושקים השכם וערב “גדג’טים” ומוצרים אלקטרוניים חדישים להם קם מיד ביקוש עצום. מטבע הדברים מוצרים כאלה הופכים מיושנים תוך זמן קצר.
עידכונים מהכנסת לרגולציה בתחום הפסולת אלקטרונית – השיארו בעניינים: שותפים לו, קודם כול, ארגון “אדם טבע ודין”, שזה פרי היוזמה שלו. הוא עשה כאן את עבודת המחקר המקצועית, ואני רוצה להודות להם מעל הדוכן הזה. חברי הכנסת ששותפים לי בהצעה הזאת: משה גפני, זאב בילסקי, איתן כבל, אורית זוארץ, רוברט טיבייב, גדעון עזרא, אילן גילאון ואורי אורבך. כמו שאתם רואים, זה חוצה מפלגות וחוצה מחנות, כי זה באמת דבר שמועיל לחברה הישראלית.
החוק הזה מבוסס בסך הכול על מודל שכבר קיים בעולם; קיים באירופה. הוא בערך מבוסס על הדירקטיבה האירופית, וביסודו מונחת התפיסה – שהיא תפיסה מאוד חשובה בהסתכלות הסביבתית – של מה שנקרא “המזהם משלם”, אבל באופן קצת יותר חכם, זאת אומרת, אחריות יצרן מורחבת של הגורם המזהם.
